מצד אחד, תמיד התלהבתי מספרי מדע בדיוני. תיאורים עתידיים מרתקים של עתיד כלשהו של המין האנושי, תמיד שבו את דמיוני והנאתי גדלה בהתאם לרמת הקוהרנטיות הפנימית ב"עולם העתידי" המתואר.
מצד שני, כיום נדמה שהמונח "עתידנות" החליף את סיפורי המד"ב של אתמול והתקבע באופן מוזר בתודעה הציבורית כ"מדע" או "מקצוע" לגיטימי שהציבור הרחב קורא את "תחזיותיו" בספרים
ואף נוהר לשמוע באופן ישיר בהרצאות וראיונות טלויזיונים פופולריים.
מאז ומתמיד שאף המין האנושי "לדעת מה יהיה מחר" הן מצרכי הישרדות והתקדמות (שיפור מצב) אמיתיים והן (בעיקר?) להרגעת החרדה המובנית במוחנו מפני הבלתי ידוע.
לצורך גדול זה "ענו" במשך רוב שנות קיום גזע ההומו סאפיינס, מיני "שאמאנים" נביאים ו"אורקלים"
כיום, במאה ה 21, הנהירה לנבואות האורקל הועברה ל"עתידן" המתנבא מיני נבואות המבוססות
על תהליכים ומגמות היסטוריות ונוכחיות, בדומה ל"פסיכו-היסטוריון הארי סלדון" מסדרת ספרי המד"ב (המעולה) של אייזיק אסימוב - "המוסד".
אז מה הבעיה עם המושג "עתידנות"? ומדוע אין להתייחס לעוסקים בתחום זה אחרת מסופרי מד"ב מצוינים אחרים הקיימים כיום, כדוגמת אורסון סקוט קארד? (שהוא גם חובב היסטוריה ופוליטיקה)
התשובה קשורה במהודק לקצב השינויים הכאוטי בעולם ההולך ומתגבר מתחילת המאה ה 20
ולשתי נטיות אנושית מאוד - לזכור רק את ה 0.5% מהנבואות הרבות שאכן במקרה מתקיימות
ולהיות "חכמים לאחר מעשה" כלומר לאחר שמאורע בלתי צפוי מתרחש, נזכרים פתאום בכל מיני "אמרתי לכם" של בעלי זיכרון סלקטיבי מדי, אופורטוניסטים למיניהם, ואותם מתי מעט שאכן, במקרה,
חזו את הנולד בתחום ותקופה מסוימת (כאשר מעלים הרבה תרחישים אפשריים, עולה הסיכוי שאחד מהם יתממש) מישהו זוכר את נבואות הזעם של 1984? 1999? 2000? 2010? 2012? את הציפיה לחזרה לתחייה כמשיח של ישו? של הרבי מלובביץ'?
מישהו חזה את ההתקפה על התאומים? את הנפילה הכלכלית בבורסות העולם ב 2008? את מהפכות ה"אביב הערבי"? את ה"ברקזיט" של בריטניה מהאיחוד האירופי? את העלייה (והניצחון כנראה) של מועמד הזוי כמו דונאלד טראמפ לנשיאות ארה"ב?
תופעות כגון פירוש "מותאם למציאות" בדומה לנעשה בנידון האסטרולוג (עוד תחום פסבדו-מדעי) "נוסטרדמוס" בהן פרשנים משנים, מייפים ומתאימים את כתבי המקור לנעשה במציאות
(ניתן לקרוא בהרחבה עוד בהידען) וכן, מדלגי אותיות ומשפטים למיניהם מהתנ"ך
הם כנראה שכל מה שאנו יודעים כיום לעשות לגבי "תחזיות עתידיות"
ככלל, ניתן לומר שעקב ההשפעה הגדולה של מרכיב הכאוס, ככל שאנו עוסקים במערכות מורכבות יותר ובעלות מרכיבים רבים יותר, וככל שאנו "מסתכלים" רחוק יותר – אמינות היכולת לתחזית יורדת.
תחזית הנה עניין של הסתברות סטטיסטית. בדומה לתחזית מזג האוויר, ניתן לומר בוודאות גדולה
(אחוזי הסתברות גבוהים) שיהיה קר יותר, חם יותר או גשום יותר לגבי מחר, אבל ככל שאנו מנסים לחזות רחוק יותר, כמות המרכיבים במערכות מזג האוויר כל כך גדולה, שלא ניתן לחזות בוודאות גבוהה לתקופות של יותר מ 48 שעות (פרמטרים די מדויקים) עד שבוע (פרמטרים כללים בלבד)
הצעתי ל"עתידנים" המתנבאים וכותבים ספרים לגבי "עתיד האנושות" בעוד 50 ו 100 שנה (!!) -
הוסיפו הערה בתחילת הספר (או בסופו?) שתבהיר שבעוד נבואות אלו יכולות להיות מרתקות, מעניינות, מלהיבות, מפחידות ככל שיהיו (בדומה לספר מד"ב טוב) – אין זה "מדע"
אפילו ההיסטוריה נכתבת באופן מעוות בהתאם לרצון המנצחים והזיכרון הסלקטיבי של הכותבים,
ובוודאי שהמאורעות העתידיים אינם הרבה יותר מאשר דמיון מפותח.
הצעה נוספת לכותבי עתיד באשר הם – כתבו על העתיד הקרוב, עתיד בו המין האנושי בעולם המערבי הופך להיות קיצוני יותר, בור יותר, נשלט בידי פחדים וכעסים וכנראה איבד ברובו
את היכולת לחשיבה רציונאלית מפוכחת, אינדבדואלית.
בתקופה בה 116 מילון אמריקאים "מאמינים" שהתחממות כדור הארץ היא מתיחה 63 מיליון "מאמינים" שחיסונים גורמים לאוטיזם, 22 מיליון שהנחיתה על הירח הייתה מתיחה ו 16 מיליון ש"אנשי לטאה שולטים בממשל ארה"ב" (ראו כאן) ומועמד כמו דונאלד טראמפ יכול להיות נשיא מעצמה החזקה ביותר בכדור הארץ – לא ניתן לחזות אירועים פוליטיים, כלכליים ומדיניים עתידיים, אבל ניתן לנחש מספר "תרחישי אימה" או סתם מציאות עגומה ביותר ב 20 השנים הקרובות!
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
